בוליווד זה כאן

הדרך לבוליווד

ערוץ הסרטים ההודים בכבלים פתוח אצלי רוב שעות היממה. בין הכביסות לשטיפת הכלים אני מדמיינת את עצמי נסיכה הודית שנחטפה ומחכה לאהובה שיציל אותה. השירים הבוליוודים, הצבעים, המוזיקה ושמחת החיים המתפרצת משכו אותי תמיד. העלילה המפותלת והאקשן בסרטים הללו הפכו את הז`אנר לפופולארי מאוד בישראל, אולי תחליף לסרטים הערבים מימי שישי הזכורים לטוב שגוועו אט אט כשהערוצים המסחריים וחברות הכבלים נגסו בפלח שוק הערוצים.

הקולנוע הבוליוודי הוא קולנוע עממי משולב ריקודים ושירים. למעשה, תעשיית הסרטים ההודית, היא ככל הנראה תעשיית הסרטים הענפה ביותר בעולם וככזאת היא מייצרת כ-1,000 סרטים בשנה, כלומר כמעט 3 ביום. תקציבי הסרטים הגדולים מגיעים ל-20 מיליון דולר, והכוכבים הגדולים גובים בין 3 ל-5 מיליון דולר להשתתפות בסרט. לא כמו באמריקה, אבל כבר לא כל כך רחוק. בכל רחבי העולם צופים בקולנוע ההודי כ-3.6 מיליארד איש. בהודו, כוכבי הסרטים מגיעים למעמד המזכיר את מעמד האלים - ההודים מעריצים את הכוכבים שלהם כאילו מדובר במינימום שיווה.


הדרך לבוליווד

ברוח קולנוע זה, הלכתי לצפות במופע "הדרך לבוליווד" של אשלי לובו שחזר ארצה היישר ממומביי הרחוקה להזכיר לנו מאיפה זורם הגנגס... המחול שלו, שמסתובב בעולם בהצלחה רבה הוא בבחינת הזדמנות נדירה לצפות במופע שנותן שואו גם למישהי שמעולם כף רגלה לא דרכה בהודו.

בהודו, כמו בהודו, כל סרט מכיל בתוכו שירים – מתוכם 2 שירים עם 20 רקדנים לפחות, כך קובע החוק ההודי, ולכן, הפסקול הוא חלק חשוב מאוד מהסרט. בהתאמה, גם המופע האמור כולל שירים וריקודים תוך שהוא מגולל את מספרת את סיפורו של "סאנדיפ"( סאנדיפ צ`וק) בחור ישר לבב ונאיבי, שעוזב את הכפר כדי לעשות את זה בגדול במומביי. הבחור שלנו מתאהב ב"לילה" (אקאנשה) המהממת, אבל היא אוהבת את "דון" (טייג`סראוישנקר), המאפיונר/סופרסטאר, מלך העיר וכך הדברים מתחילים להתגלגל.


הדרך לבוליווד

המופע Live בשילוב 22 אמני משחק וריקוד ובליווי המוזיקה ההודית הקצבית הוא אגדת מחול יפיפייה עם שמחת חיים מתפרצת. החבר`ה הללו נשים וגברים, היו כמעט בכל רגע נתון על הבמה, כולם לבושים בבגדים המסורתיים בצבעים הכל כך עזים של הודו,
נותנים מעצמם על הבמה במאות האחוזים ומפגיזים את החושים בעושר מהמם שממשיך להמם עד סוף המופע, ואפילו בסיומו הם יורדים לקהל (זהירות ספוילר) ועושים שם שמח. לכל השמחה הזו הצטרף הבמאי והכוריאוגרף אשלי שנחשב מאוד בתעשיית הסרטים ההודית ומנהל בית ספר למחול עם למעלה מ–6,000 תלמידים/ות שיחד עם כל הרקדנית והשחקנים עולה לרקוד וביחד יוצרים תחושה של חיות חזקה, והקהל, הישראלי מגיב. כנראה שיש לנו חיבור מסתורי עם המדינה הזאת. לא סתם אומה שלמה איבדה פה את העשתונות פעם, בגלל פרסומת למרק הודי בשקית.