עֶצקרָח, ענבל פינטו, אבשלום פולק, ומשב של אמנות

 

בעברית קוראים לו עצקרח. אי אפשר היה שלא לחוש בחדות והקושי של העברית, והצורך בשם קליל שמחליק על השפתיים. כמו icetree. אבל כאן עוצר ה"אבל". עצקרח של ענבל פולק ואבשלום פינטו מעניק עולם שלם של רענון ופנטוז, ממש כמו עץ שלם של משקה קר ומתוק, אבל בריא. הפתיחה מציעה רומנטיקה לא ממומשת, אבל מאוד מרומזת ומעוררת תקווה, לצלילי טנגו פולני.

 

עם רגשות הקשר הלא מסופק (אך המאווה) עוברים לשורת קטעי מחול-תיאטרון, המעוררים תחושה של תקווה, החמצה והומור. והכל בליווי מתמיד בכיסאות. הכיסאות של יונסקו. הכיסאות על הבמה כל הזמן, בדרכים מגוונות ולמטרות שונות. אפילו בווידיאו הם מופיעים כהערת שוליים. ובעיקר הם מעניקים המשכיות ומשמעות לקטעי המחול המצטרפים למחזה/מחול אבסורד.

 

כמו במחזה, גם כאן, הרקדנים עוסקים שוב ושוב בסידור הכיסאות לפי האורחים שיבואו. האורחים באים, ונוצרים יחסים קצרים חלקם שיחזור של העבר חלקם חדשים. רוח האבסורד מרחפת מעל המחול. בין הרקדנים מתרחשים כאילו יחסים, אבל בעצם ניתוקים. או להיפך – כאילו ניתוקים שהם בעצם יחסים. איפה זה קורה? בשום מקום ובכל מקום, בחלל של יונסקו.

 

צילום: אבשלום פולק 

 

פס קול נהדר מעביר אותנו מאתר לאתר, לפעמים משעשע (מחזמר הוליוודי), ולפעמים מלנכולי (הסנטימנט הפולני). הרקדנים הנהדרים (או שמא זו הכוריאוגרפיה) מחוללים את המחזה, בלי לעזוב לשנייה את התפקיד העיקרי – המחול.

 

נראה שלא נהניתי לבד. מחיאות הכפיים הנלהבות נענו בארבע הרמות מסך.

 

כוראוגרפיה: ענבל פינטו, אבשלום פולק. רקדנים: ג`רמי אלברז`, אריאל גלברט, נגה הרמלין, אופיר ינאי, מרתה לואיזה ינקובסקה, קורדליה לנגה, מורן מילר. תלבושות: ענבל פינטו, אבשלום פולק. תאורה: יואן טיבולי.