מעבר להרים ולגבעות

הסרט "מעבר להרים ולגבעות" נע בין שלוש עלילות, שכל אחת מהן מתארת דמות תלושה אחרת (יש שיכנו זאת "פושע" אחר) במשפחה הישראלית הטיפוסית בת ארבע הנפשות. החל מסא"ל דוד גרינבאום, שזה עתה השתחרר, תרתי משמע, משירות הקבע בצבא ההגנה לישראל אחרי 27 שנים. הוא כאילו נוחת בביתו לאחר שהות ארוכה של כמעט שלושה עשורים הרחק מהם במסגרת הצבאית, ומרגיש כאורח בקרב בני משפחתו. כעת עליו להתערות בחיים האזרחיים החדשים ולדאוג בעצמו למציאת מקור הפרנסה. קצב הצילום המובע דרך עיניו גורם לנו הצופים לחוש יחד עמו, כיצד הוא מרגיש: ביקום מקביל לקצב החומרי המהיר, שבו נעים האחרים סביבו, גם בביתו שלו. זה מובע באופן אירוני בסצנה שבה הוא יושב בהרצאה של חברת פירמידה, המשווקת מוצרי דיאטה (וזה דווקא מתלבש יפה על הכרס הישראלי הטיפוסי שגידל בצה"ל... ליהוק מוצלח של השחקן החמוד והאמין, אלון פדות, לדברי חברתי). הוא נראה ממש כמו נטע זר כסגן אלוף בישראל בקרב קבוצת המאזינים השבויה בקסמו של המרצה מחד (שיש שיאמרו שהוא כריזמטי, אך כמובן שערן קולירין מצליח להעמידו באור מגוחך ב"כריזמטיות" הסוחפת את המובטלים המאזינים לו, המשוועים לכסף קל ומהיר, "כריזמטיות" בלתי מובנת לנו הצופים ה"שבעים" והלא נואשים, מן הסתם) אך מאידך פתאום נראה שדוד גרינבאום הנמצא במצב שביר מצליח להשתלב יפה בתוך שלל הדמויות ההזויות בקהל השבויים לכת הפירמידה...

 

 

  מעבר להרים ולגבעות

 

קו העלילה השני מתמקד באשתו רינה (שירי נדב נאור) שהיא אם ומורה לספרות בתיכון. כבר בסצנה השנייה של הסרט אנו מקבלים קדימון לתחושות בנה (נועם אימבר) כלפיה בסיום הסרט... בוקר ישראלי טיפוסי של התארגנות לעבודה ולביה"ס, האב, המשוחרר הטרי, יושב מול החדשות, אדיש (ברמות שמעצבנות גם את הצופה...) ללחץ של שאר בני הבית (אשתו ושני המתבגרים שלו), כשהבן מכנה את האם בסגנון הדיבור הנהוג בקרב הדור שלו: "נו, אימא, יא זונה", והיא מתחלחלת כמותנו ומבקשת שיפסיק, והאב בשלו אדיש לסצנות המתרחשות לנגד עיניו, ושבוי בעולמו... אותה האם המשתתפת בערבי תרבות למיניהם ומנסה לגרור לשם גם את בעלה חסר העניין ומסרבת לנהל רומן עם מחזר בן גילה, כי שניהם נשואים, מגיעה לאחר מספר סצנות למצב שבו נענית לחיזוריו של תלמידה התיכוניסט. יש שיאמרו שהיא פיתתה אותו מאחר שבחרה ללמד יצירות ספרותיות די ארוטיות...

קו העלילה השלישי מתמקד בבת התיכוניסטית יפעת (מילי עשת), התמימה מרוב שהיא מלאת חמלה ומנסה לתקן את עוולות עולם המבוגרים שסביבה. היא מוצגת באור חתרני אך מתוכו משתקף עדיין אור של אדם בעל עומקים רגשיים הייחודיים לבני גילה וראיית האחר. היא משתתפת בהפגנות של השמאל הקיצוני ואף נעצרת פעם אחת, וגם שם מוצגת דמותו הכנועה והרפוסה של אביה שהיה סא"ל באור מגוחך ומנותק מהמציאות לעומת אביו של בן כיתתה ובן זוגה, שבא לשכנעו לחתום על הטופס המשטרתי לשחרור באופן אסרטיבי יותר. (לא שאני מצדיקה, חלילה, מתן סטירה לילד...).

בעיני חברתי, דמות המחבל (החתיך) הייתה חלשה עד גרוטסקית, כי הציגה נקודת מבט חד ממדית, המסתכמת במלים: "את חמודה, אבל הישראלים האלה..." 

 

 

  מעבר להרים ולגבעות

 

 חלק מהאירוניה בסרט מובעת בדיסוננס הבלתי נתפס של סצנות רצח, בגידה (ורומן אסור של מורה עם תלמיד) כשברקע יש שירים ארצישראליים נעימים, חביבים ודביקים שכאלה של שלמה ארצי ושל אריק איינשטיין. המילים של אברהם שלונסקי בשירו של איינשטיין "תכול המטפחת" מקבלות ממד חתרני כנגד מעמד הביניים הישראלי: "טוהר ותכול המטפחת, לטף ורוך של היד, אז את אמרת לי: "לא, לא אשכח עוד את פגישתנו לעד. ויהי היום ואנו נפרדנו פתאום. תכול המטפחת, קורטוב של נחת, ונגמר החלום"...

אכן נגמר החלום על ישראליות במיטבה, כשמורה ומחנכת בישראל מתפתה לעשות את האסור עם תלמיד בן טיפוחיה, בן גילו של בנה שלה... גם אם התלמיד עצמו היה הנער הפתיין, לדברי חברתי, ותסלחו לי על הפוריטניות, העולה כביכול מדבריי.

בסיום הסרט מוצגת המשפחה בסצנה בקיסריה בהופעה של המייצג הישראלי הכי דומיננטי שלנו, האחד והיחיד, שמה ארצי, וזה לאחר הווידוי של האם על הבגידה, לאחר הרצח של הילד את בן שכבתו כי ניהל רומן עם האם והפיץ את תמונותיה ברשתות החברתיות ולאחר שהבת ניהלה מעין רומן עם מחבל. נשמע סבוך, אה?! חכו שתצפו בזה...

 

  מעבר להרים ולגבעות

 

עיניי, אף על פי שהסרט היה כבד ואיטי, כמו רוב הדרמות הישראליות הפוליטיות, הנוגעות בפצעיה המדממים של החברה שלנו, הוא עדיין סרט טוב ומעורר מחשבה על אף היותו הזוי לפרקים. זה מסוג הסרטים שהסצנות מתוכו עדיין מהדהדות במוחך ובזיכרונך גם שבוע לאחר הצפייה בו: ראשית, משום שהשחקנים משחקים בצורה אמינה ביותר ומצליחים להעביר את המסרים של הבימאי והתסריטאי על ההתפרקות של החברה הישראלית, על הסיאוב והשחיתות שכל אחד מאתנו עלול ליפול לתוכה ולהישאב אליה בלא מודע ובמודע ושנית הצילומים הם צילומים מרגשים של הרי ירושלים מכאן ומשם (הווה אומר: גם מעבר להרים ולגבעות...), כי יחד עם המוזיקה הארצישראלית הטיפוסית, המשודרת ברקע, הם מצליחים להעביר את השורשיות ואת האהבה לארץ למרות ועל אף החתרנות שמובעת בו בסצנות של הבת המרדנית המשתתפת בהפגנות השמאל הקיצוניות ואף נשאבת לסמי רומן עם מחבל, שלא נדע...

חברתי הגדירה אותו כ"סרט אנטי מהותני על משפחת פשע או על משפחת אדמס הישראלית, קומדיה דרמטית מרירה, הלועגת למעמד הבורגני בישראל, שתזכה בשמונה פרסי אופיר, ו"בואי נסכם זאת במשפט אחד קצר: "הכול בגלל ביבי"..."

ישראל 2016
Beyond The Mounstains And Hills
שפת הסרט: עברית
ז`אנר: דרמה
במאי/ת: ערן קולירין
שחקנים: אלון פדות, מילי עשת, נועם אימבר, שירי נדב נאור