סיפור אישי: פסטיבל הקולנוע "אפוס" מוקדש השנה לסרטים המגוללים את הסיפורים האישיים של גדולי האמנים

דיוויד בואי הוא

 

סופשבוע ארוך עם סרטים מרתקים מכל העולם המביאים למסך הגדול את הסיפורים האישיים של גדולי האמנים וחושפים את תהליכי היצירה של דייויד בואי, משפחת קופולה, קרלו די פלמה, גון ברג`ר, זובין מהטה, זאהא חדיד, לאונרד ברנשטיין, בנקסי, זייד חמדן, מריה קאלאס, אנסלם קיפר, וויליאם קיינטרדיג`, הירונומוס בוש, פסבינדר, חנוך לוין, רוזינה קמבוס, חנוך ברטוב, זהר ארגוב, ציפורלה, אהובה עוזרי ז"ל ועוד ועוד – שפע הפתעות תרבותיות וצבעוניות, ממתינות לכם, בפסטיבל אפוס השמיני, שייפתח ב-5 באפריל, במוזיאון תל אביב.

הפסטיבל, בניהולה האמנותי של מיקי לרון, הוא פסטיבל ייעודי לסרטי תרבות ואמנות הנערך זו הפעם השמינית, ומתיימר להשקיף על תופעות וחידושים בתחומי המוזיקה, מחול, ספרות, תיאטרון, קולנוע, אדריכלות, קומיקס ואופנה. בפסטיבל יוקרנו כחמישים סרטים - רובם דוקומנטריים - הוא ימשך כארבעה ימים (עד ל-8.5) ויכלול גם תחרות סרטים ישראליים העוסקים בנושאי תרבות ואמנות, תחרות סרטי סטודנטים בינלאומית ותכניות סרטים ניסיוניים מכל העולם וסרטים המבוססים על שירה עברית. הפסטיבל מהווה הזדמנות להיחשף לסרטים העוסקים בנושאי מוסיקה, מחול, תיאטרון, קולנוע, ספרות ושירה, אמנות פלסטית, ואדריכלות. 

 

 

  הירונימוס בין גיהנום לגן עדן

 

את הפסטיבל ייפתח הפרק הראשון של הסדרה "חנוך לוין - חיים שכדוגמתם עוד לא ראינו מעולם" , ערוץ 1, רשות השידור, 2017 - "אנחנו אנשי בסדר" של היוצרים שרון קרני, רן לנדאו ורוני קובן, עוסק בסאטירה של לוין, 18 שנה אחרי פטירתו, רגע נדיר בתולדות המדינה שבו אדם מתייצב מול עם ומציב לו מראה דרכה משתקפים היוהרה, הצביעות והציניות של הפטריוטיזם הישראלי. את הפסטיבל ינעל סרטו החדש של הבמאי הספרדי קרלוס סאורה - "פלמנקו ומעבר".

הנה כמה המלצות לסרטים מעניינים נוספים שתוכלו לצפות בהם בפסטיבל:

"רוז הרטמן - הבלתי מרוסנת"

רוז הרטמן היא צלמת סלבריטאים, אנשי אופנה, שחקנים, דוגמנים וכל הנוצץ הזה. היא עצמה, מאחורי המשקפיים הכהים, הליפסטיק האדום והבלונד הזקור, אישה ייחודית שיודעת בדיוק מה היא מחפשת. קולגות מדברים עליה בשילוב של הערכה ודחייה, ומספרים על היכולת שלה לדחוף את כולם כדי להגיע לתצלום שהיא רוצה - לתפוס את הסלבריטאים רגע לפני שיעשו את הפוזה למצלמה. 

 

 

 קאלאס

 

"דיוויד בואי הוא"

אין שום דרך לתמצת בכמה מילים איזה מן אמן היה דיוויד בואי. עוד לפני מותו בגיל 69 הוצגה תערוכה מושקעת במוזיאון ויקטוריה ואלברט בלונדון, שניסתה לתהות על קנקנו של הכוכב. הסרט, שכולל קליפים, כתבי יד ותלבושות של האמן הענק, מזמן ביקור בתערוכה שמשחזרת את הימים בהם בואי היה המנהיג התרבותי הבלתי מעורער.

"יאללה! אנדרגראונד"

מהי המוזיקה המחתרתית ששומעים בלבנון, מצרים, ירדן, ישראל והרשות הפלסטינית של המאה ה-21? הבמאי, גרמני ממוצא אפגני, צילם חזרות והופעות שבהן מככבים צעירים שגדלו באזורי סכסוך, תחת משטרים נוקשים. המוזיקאים מציגים פורטרט מורכב של זעם ותסכול, לצד תקווה ורצון עז לפרוץ גבולות ולזכות בהכרה. הסרט מזמן לצופים מפגש עם זייד חמדן, מהראשונים שערבבו מוזיקה ערבית מסורתית עם מוזיקה אלקטרונית אלטרנטיבית.

הירונימוס בוש, בין גיהינום לגן עדן

סרט בלשי, המלווה קבוצה של מומחים המתחקים אחר יצירותיו של הירונימוס בוש, לקראת תערוכה שעומדת לעלות בעיר הולדתו בהולנד. הם בודקים לעומק את יצירותיו המופלאות שנוצרו במאות ה-15 וה-16, אך נותרו אל זמניות ונצחיות. הסרט חושף הרבה מתחים ומאבקי כוח בעולם האמנות, בין מוזיאונים המבקשים להיות בעליהם של היצירות החשובות, מעל הכל מרחפת רוחו הגאונית של בוש עצמו, שהתעמק בסוגיות של מוסר ועונש ביצירות עמוסות סמלים ומשמעויות עמוקות. 

 

 

  אמנות בדרך הטבע

 

"אמנות בדרך הטבע"

הצלמת רוזמונד פרסל מקדישה את חייה לצילום דברים שאיש כמעט לא שם לב לקיומם. הסטודיו שלה הוא מלא בחפצים שאספה, רהיטים, ספרים ישנים, חתיכות מתכת, צעצועים וכלים שונים - מקום שבו הרעוע והשבור הופך ליפהפה בעזרת מגע הקסם של פרסל, וממחיש את המפגש בין האנושי לטבע.

"הייתי המאהבת של יוזף גבלס"

השחקנית הצ`כית לידה בארובה הייתה כוכבת בשנות ה-30. בארובה, ילידת 1914, הספיקה להתראיין לפני מותה - ראיון ששימש בסיס לסרט. היא מתרפקת על העבר ונזכרת, בלי שמץ של סלידה, בהזמנה של היטלר לשתות איתו תה ובווידויו שתמונתה עומדת על שידת הלילה שלו. "הוא היה מתוק", היא אומרת בעודה מדליקה סיגריה. אבל הרומן הגדול שלה היה עם יוזף גבלס, שר התעמולה של היטלר. רק בגלל התערבותה של מגדה גבלס, אשתו, שגייסה את היטלר להפסיק את הרומן הזה - היא נפרדה ממנו. בראיון נעדר חרטה, כשהיא זקנה, שותה ומעשנת, בארובה מצטערת רק על כך שפספסה קריירה הוליוודית גדולה.

"קאלאס"

למרות הצלחתה הגדולה, זמרת האופרה מריה קאלאס תמיד רצתה עוד הערצה ואהבה. היא נולדה במנהטן להורים ממוצא יווני, וכשהייתה בת 13 עזבה אמה את אביה ולקחה את שתי בנותיה ליוון. מריה הייתה נערה שמנה ונחבאת אל הכלים, אך קולה בלט כבר אז. היכולת הקולית יחד עם האמביציה והתיאטרליות הפכו אותה לכוכבת. חייה האישיים היו טרגיים כמו הדמויות שגילמה, והדיוקן המורכב שהסרט משרטט מצליח לשלב בין הבמה והחיים, שנדמה שמבחינתה של קאלאס לא היה ביניהם הבדל רב.