"הו, דון קיחוטה..."

 

 צילום: מארק אוליץ

 

הבלט הרוסי מסנט פטרבורג הוא אורח כמעט קבוע בישראל. הפעם הביאה הלהקה ארצה את היצירה "דון קישוט" ואני נתבקשתי לסקרה.  נתחיל עם המסקנות מהערב התרבותי:

 

גם אם הילד/ה שלכם מסרב להמשיך ללמוד בלט, נסו לשכנעו בכל דרך שימשיך... איך הפסקתי לרקוד פלייה ולא הפכתי לרקדנית בלט מהשורה הראשונה, איך? למה ההורים שלי זרמו איתי כשהתעצלתי להמשיך בלימודי הבלט הקלאסי, למה?

מי מכם שחושב שצפייה בבלט כבילוי בערב היא מתכון מנצח לפיהוקים ולהירדמות, אזי טעות מרה בידו, שייווכח בה במיוחד, אם הבלט הראשון שבו הוא יצפה יהיה ״דון קישוט״ בביצוע הבלט הרוסי מסנט פטרבורג. כזה ערב סוער, יצרי, מגוון, צבעוני, חי, תוסס ובועט לקרביים של הנפש ושל המוח מזמן לא חווינו. 

 

 

אחרי ההצלחה העצומה של ״אגם הברבורים״ והיפהפייה הנרדמת״ בשנת2015 הגיעה להקת הבלט הקלאסי מסנט פטרבורג לביקור נוסף עם היצירה הסוחפת כאמור ״דון קישוט״, בכוריאוגרפיה המעולה של מריוס פטיפה ועם המוזיקה המשובחת של לודוויג מינקוס. לא בכדי זהו אחד מחמשת מופעי הבלט הפופולאריים בעולם!!! נקודת ציון חשובה בתולדות היצירה הייתה העיבוד שעשה לה אלכסנדר גורסקי ב-1902 והוסיף רבדים חדשים למקור של פטיפה. גורסקי התוודע לשיטתו של קונסטנטין סטניסלבסקי, אבי המשחק הריאליסטי, וביקש לתרגמה לשפת הבלט, ולכן דרש מכל רקדן באנסמבל "לחיות" את הדמות שגילם וכך עיצב סצנות דינאמיות שיצרו תמונות ריאליסטיות.

להקת הבלט הרוסי נוסדה ב-1990 ע״י רקדנים בעלי שם עולמי, שפרשו מתאטרון ״מרינסקי״, וביניהם אלכסנדר ברוסקין הנודע. תוך שני עשורים וחצי הפכה להקה זו לאחת המצליחות בעולם וערכה מעל 50 סבבים בינלאומיים של הופעות ואף השתתפה בעשרות פסטיבלים יוקרתיים, כשרפרטואר הלהקה כולל הפקות של מיטב יצירות המופת - "ג`יזל", "אגם הברבורים", "מפצח האגוזים", "היפהפייה הנרדמת", "שופניאנה" ועוד. בני הזוג, העומדים בראש הלהקה ומשמשים כסולניה הם הרקדנים, אנה ואלכסנדר וויטין, דואגים לטפח דור חדש של רקדנים מחד, ומאידך להקנות להם את היסודות הקלאסיים וזאת מתוך מטרה להפיץ את היצירות הקלאסיות של הבלט באופן העוצמתי שבו הוצגו לראשונה. בפברואר התקיימו הופעות הבכורה של הלהקה בארמון הרמיטאז׳ בסנט פטרבורג.

 

 צילום: מארק אוליץ

 

דון קישוט, כידוע לכולנו, הוא האביר הרומנטי הלוחם בטחנות הרוח, הדמות הספרותית הכה נערצת של מיגל דה סרוואנטס, שהעולם התוודע אליה לראשונה ב-1605, ומאז - הו הו, רק בעברית פורסמו ליצירה יותר מעשרים תרגומים, והיצירה אף עובדה לקולנוע וזכתה לייצוגים רבים גם באומנות הפלסטית.

את יצירת הבלט הזו העלו לראשונה ב-1869 בתיאטרון הבולשוי. גם יצירה זו של הבלט ״דון קישוט״ זכתה לעיבודים רבים ולביצועים שונים.

מינקוס המלחין האוסטרי התפרסם דווקא בזכות יצירות הבלט, שכתב בזמן שהותו ברוסיה, וגם פטיפה הכוריאוגרף, שהיה צרפתי, התפרסם דווקא בזמן פעילותו ככוריאוגרף וכרקדן ברוסיה.

הגראן פָּה דֶה דֵה בבלט הוא תבנית המורכבת מחמישה חלקים בעלי נושא משותף, שבה מוצגות תנועות סימבוליות לסיפור אהבה. הגראן פָּה דֶה דֵה נחשב לעתים קרובות לגולת הכותרת ביצירת הבלט ולסצנת השיא, והוא מבוצע בדרך כלל על ידי זוג רקדנים בדרגת ׳רקדן ראשי׳. הגראן הגראן פָּה דֶה דֵה של היצירה הזו הוא אחד מקטעי המחול האהובים, והוא מבוצע רבות בערבי גאלה ובמופעי סולנים בכירים.

היצירה, מהווה כאמור חלק ממסורת של אינספור עיבודים שנעשו לרומן של סרוונטס באמנויות השונות, והיא ממשיכה לרגש ולהלהיב קהלים גם כיום. סוד קסמה של היצירה טמון בחיבור המושלם שבין המוזיקה למחול. איש מלבד פטיפה ומינקוס לא הצליח לטעמי להביע רגשות במחול בצורה כה וירטואוזית. היצירה היא ססגונית, מרגשת ומלאה בתעלולים כוריאוגרפיים יוצאי דופן, והמוזיקה ממש סוחפת את הצופה לרקוד. יופייה של הכוריאוגרפיה נובע מן השילוב בין שפת הבלט הקלאסי לאלמנטים מהפלמנקו הספרדי ומסגנונות ריקוד נוספים כמו הפסדובלה והקנקן ועוד ריקודים תיאטרליים אחרים. בנוסף, הרקדנים של בני הזוג וויטין נהדרים והם יודעים איך לנצל את היכולות שלהם. הם מכירים את הגוף, את הגמישות והכוח שלהם ויוצרים ריקוד שמחמיא לגופם. הקפיצות של הגברים, עם סיבובים מתברגים באוויר לקראת נחיתה, נהדרות ממש. בולטת גם הרמת הגבוהה של עבודת הרגליים של הרקדניות והטורסו הגמיש והחושני ומעל הכל בלטה השליטה המופתית הן באדג`יו והן בפטיט אלגרו ובאלגרו של סולנית הלהקה אנה וויטין. הקטעים הקבוצתיים הם תענוג לעין. הצבע, הדיוק, איכות התנועה והכוריאוגרפיה המקצועית ממלאת את החלל בעושר של רב קוליות, ואז מכווצת לדואטים ולסולואים, וחוזרת לקחת נשימה עמוקה ולהציף את הבמה מחדש.

 

פייר, נהניתי מכל רגע במופע!