יח"צ
Atelier הוא מקום בו רקדני בת שבע חופשיים ליצור, להרוס, להמציא ולדמיין. Atelier בצרפתית הוא מתחם עבודה, סטודיו של צייר, פסל, כותב או רקדן.
רקדנים נכנסים ל-Atelier מפליגים בדמיון למקומות הכי רחוקים ויוצאים אחרי תקופה עם יצירה.
במקרה של רקדני בת-שבע היצירה מופלאה. חלק מיופיה טמון בעובדה שהרקדנים ממלאים את רוב התפקידים, ככוריאוגרפים, fבימאים וכמובן כרקדנים. הם נותנים ביצירה את הפרשנות למציאות. אם ביומיום יש להם כוריאוגרף שמנחה אותם, כאן אנחנו מקבלים את ההזדמנות לראות כיצד הרקדנים מפסלים את הגוף בתוך החלל ויוצרים הרמוניה של מי שבדרך כלל מתרגמים יצירה של אדם אחר.
יח"צ
והתוצאה? מטריפה. תוך כדי צפייה במופע הסתכלתי על הקהל. אנשים ישבו מבלי לזוז, פיהם פעור, משום שרקדני בת שבע אינם סתם רקדנים. הם רקדנים ישראלים. והעובדה הזאת הופכת אותם לבעלי עומק נוסף, שלא קיים בקרבם של רקדנים בכל מקום אחר בעולם.
משום שהמופע הזה, שמורכב משבע תמונות אותן הרקדנים יצרו וביצעו, מראה עד כמה הגוף של הרקדן מדבר שפה משלו. השפה הזאת מצליחה לתת פרשנות למצב של מדינת ישראל כולל המלחמה, החטופים ומצב הרוח הלאומי.
העובדה הזאת הופכת את בת-שבע ללהקת ריקוד ישראלית במובן הכי טהור שלה. זאת להקה שמייצגת את ה-DNA הישראלי ומבטאת בעזרת הז`אנר את השפה העברית ואת היצירה הישראלית. וכשאת יושבת בקהל וצופה במופע, זה מרגש אותך.
Atelier מורכב משבע תמונות והסידור שלהן מעניין, נכון ובריא. בתמונה הראשונה "מספר מזל 5" הרקדנים מעלים על הבמה שלושה אנשים מהקהל.
בריקוד הזה ירדן ברקת הרקדנית וגיא דוידסון הרקדן נמצאים באינטראקציה שאינה מובנת מאליה, משום שהם לא מתקשרים ובו בזמן מתקשרים. ראוי לציין כי ברקת היא רקדנית יוצאת מן הכלל והשליטה שלה בגוף מפעימה.
יח"צ. צילום: חיה להבי
התמונה החמישית "Subsequence" קשה לצפייה. היא מדמה אונס תוך שעל הבמה ניצבת הנאנסת, האנס ורקדנית נוספת vמדמה את ליבה של הנאנסת (זה המקום לציין שהמופע אינו מתאים לילדים).
התמונה לאחר מכן מקלילה את האווירה והיא שיר הלל לגבריות רכה ונושאת את השם "B THIGH STAR". היא מתארת, בעזרת ירכיים של שלושה רקדנים, את האורגזמה הגברית. התמונה סחטה צחוק נפלא מהקהל והיא באמת פרשנות נהדרת לגבריות באשר היא.
הקטע האחרון בביצוען של דנאי פורת ועדי בלומנרייך מפתיע במתיקותו הקשוחה. הוא התייחס למלחמה ולחטופים. כדי לא לעשות ספויילר, אספר רק שמדובר בשתי בנות ששרות בקול פעמונים על כאב החיים, על לאומיות, מלחמה ושלום בעזרת עיבודים מחודשים של השירים מצלילי המוזיקה. הבחירה הזאת להציג שירים מופלאים על רקע המלחמה בישראל תוך התייחסות לסיפור הישראלי, מהדהדת לצאת המחזמר המקורי בתקופת עליית הנאצים לשלטון ומצטרפת לאירוניה אותה מביאים הרקדני הלהקה.
המנהלת האומנותית היא ליאור אביצור, כוריאוגרף הבית הוא כמובן אוהד נהרין, המנכ"לית היא דינה אלדור וכל הטוב הזה מתרחש במשך 65 דקות בסוזן דלל בימים אלה בהם עומד להתחיל פסטיבל דאנס 2024 במקום.
