יח"צ. גבי אקשטיין, צילום: פרטי
עת השתחרר מצה"ל התקבל גבריאל (גבי) אקשטיין ללהקת התרנגולים המיתולוגית, אך לאחר מחשבה הגיש ויתור.
נעמי פולני, כששמעה שגבי מוותר על כרטיס הכניסה ל"מועדון האקסקלוסיבי" הזה, אמרה בתימהון: "אנשים מוכנים לוותר על הידיים והרגליים כדי להתקבל, ואתה מוותר?!". אבל גבי אכן ויתר.
לי הוא אמר שזאת הייתה ההחלטה החשובה בחייו, והוסיף: "זה לא שהיה לי משהו במקום זה, פשוט ויתרתי כי זיהיתי לאן עלי לפנות בצומת הדרכים הזה".
גבי רצה להיות סוחר ולא להיות תלוי כספית במקצוע הבידור. לימים התברר שהצעד הזה הוביל אל הצלחות אחרות אשר לא היו באות לו היה מצטרף ללהקה.
"אתה הבנת את, זה ברוך?!" "אני... אני הבנתי רק לא קולט... קצת גדול עליי".
אני יודע, אני יודע, כשאני מתלהב ממשהו, אני לא מספר את הסיפור מההתחלה, אלא מהקטע ששיגע אותי. לוותר על כניסה ללהקת התרנגולים המיתולוגית... ואוו, אני שוב נסחף, אז הנה, לכבודכם, עוד מעט אעשה לכם היכרות מסודרת עם איש יקר בשם גבי אקשטיין.
יח"צ. גבי אקשטיין ותרצה אתר, צילום: פוטו ארדה
אבל קודם, שוב על... התרנגולים.
להקת התרנגולים, החלה לפעול בשנת 1960 בבימויה ובהדרכתה המוזיקלית של נעמי פולני, והורכבה מיוצאי להקות צבאיות. היוזמה להקמת הלהקה באה מצד נעמי פולני שפנתה לחיילים אשר היו "כוכבים" בלהקות הצבאיות השונות. הם הצטיינו אצל פולני במהלך שירותם הצבאי, ורצו להמשיך את העבודה המשותפת.
אני נולדתי שלוש שנים לאחר הקמת הלהקה. בחישוב פשוט אני בן 60 (אימא`לה, איך שהזמן רץ!) ואני מראיין את גבריאל (גבי) אקשטיין, שהשנה חוגג 61 שנות נישואים.
יח"צ. להקת גייסות השיריון, תוכנית ראשונה 1958. צילום: פוטו ארדה
יח"צ. גבי אקשטיין ורעייתו רחל ביום חתונתם (1962). צילום: פוטו ארדה
זאת אומרת, גבי התחתן קצת לפני שתכננו אותי, וכך יצא ריאיון נחמד שנותן גם פרספקטיבה של זמן, ואני שמח שאני די שולט בשירים ההם, וברזומה של השחקנים שפעלו אז, עוד לפני שבאתי לעולם.
אז מי הוא גבי אקשטיין?
גבי אקשטיין (84), נשוי לבחירת ליבו, רחל. לבני הזוג ארבעה ילדים: חני, נורית, מאשי ואיה.
רחל הררי וגבי אקשטיין הכירו בלהקת חיל השריון, שבה שירתו עם תרצה אתר (אתם קולטים?!) ועוד רבים ומוכּרים. עם שייקה לוי (לימים אחד ה"גששים") הופיע גבי במועדון "השעות הקטנות" בצפת.
להיות נשוי במשך 61 שנה שרובן בתוך עידן הגירושים, זה כבר משהו, נכון? פרס נובל לשלום, מינימום...
שאלתי את גבי מה הוא יכול לספר לי על רעייתו. בלי להמתין שתי שניות לצורך חשיבה, הוא פשוט ענה שרחל היא שמורת הטבע שלו. לפעמים מספיקה תשובה מזוקקת אחת כדי לזרות אור על האדם. אדם שהמשפחה אצלו היא העולם. הזוגיות היא עוגן חייו ובת זוגו היא שמורת הטבע שלו.
יח"צ. גבי אקשטיין ורעייתו רחל. צילום: פרטי
ומכאן אפשר לצלול שנים לאחור ולהבין מעט את הוויתור שלו על להקת התרנגולים...
ויתור? גבי טוען כאמור שזאת הייתה ההחלטה החשובה ביותר בקריירה שלו, וזו לא חוכמה בדיעבד, כי כמו שציינתי, בזמן אמת לא הייתה לגבי שום הצעה ביד.
לדעתי אפשר לנתח את המהלך הזה ולהבין מדוע ההצלחה העסקית הפנומנלית של גבי אקשטיין נסקה מעלה מעלה. אם אדם מוותר על הצלחה בטוחה למען כלום (לכאורה), מלבד תשוקה, ודאי שהתשוקה הזו תתמלא בדבר שאתה חפץ בו. אכן גבי מילא את תשוקתו העסקית לאחר שנישא לאהבת חייו, רחל.
לדברי גבי, הרבה מזל סייע לו בהצלחתו, אך כשאני מקשיב לו אני שם לב לחושיו המחודדים, ונראה לי שמלבד מזל היו גם הקשבה ודיאלוג מקסימים בינו לבין היקום.
כשאני אומר "היקום" זה יכול להיות "הקדוש ברוך הוא" או "כוחות הטבע", אתם יודעים... אמונה זה דבר אישי, אך לגבי הייתה אמונה. והייתה ההקשבה לסימנים שהוא קיבל דרך אותה אמונה.
תחילה שכר גבי מחסנים בשכונת נווה צדק הענייה (אז...), ארז מוצרי מזון ומכר אותם בסיטונאות. לחברה שהקים הוא קרא "הנמל" (על שם נמל תל אביב שהוקם בשנות ה־30 והיה אחד מסמלי עיר).
יח"צ. גבי אקשטיין בהופעה ביד לבנים בהרצליה, צילום: פרטי
כשראה את התור הארוך של המשאיות הממתינות להעמסת הסחורה, הוא הבין שכדאי להוסיף עוד כמה פרודוקטים להיצע, למשל תבלינים שונים, סוכרזית ועוד מוצרים אשר משלימים את מלאכת הבישול והאפייה בבית.
תוך זמן מה הפכה החברה להיות המובילה בתחום. מרוב הצלחה נזקק גבי למקום נוסף. באותה העת מחירי הנדל"ן בנווה צדק היו כל כך נמוכים, שגבי העדיף לקנות עוד מחסנים ולא לשכור. לרגע הוא לא חשב על הדבר כהשקעה נדל"נית, אך ליקום תוכניות משלו, והיום עומדים בשטח הזה שני בניינים בבעלותו, בני ארבע קומות כל אחד, וזאת באחת השכונות היקרות ביותר בארץ.
מזל? פוּקְס? גבי קיים את חלקו בהסכם והמזל אכן דבק בו. הוויתור על להקת התרנגולים היה חייב להתמלא במשהו אחר, ואכן התמלא.
כ־25 שנה לאחר הקמתה, מכר גבי את חברת הנמל, והוא שוב החל להביט מעלה, להריח את האוויר ולנחש את הצורך.
יח"צ. צילום: אתר המותג ארט יודאיקה
באחד מטיוליו באנגליה ראה בחנות רקמות בעבודת יד, וכך צץ לו רעיון – לעשות אותו הדבר, עם המרה לנושאים מישראל. לדוגמה לרקום מיניאטורות אלגנטיות עם ערכים יהודיים, כגון הכותל, "שבת שלום" לצד נרות שבת ועוד...
גבי הצליח לגייס כמאה רוקמות ישראליות שאהבו את הרעיון ואת המלאכה, ועד מהרה התברר שגם הקהל הרחב אוהב את היצירה המקורית. וכך החלה דרכו של גבי בתחום היודאיקה, ובמקביל הוא הוסיף עוד מוצרים כמו כיפות, פמוטים, ואזות וכדומה.
באחד הימים קיבל גבי הצעה למכור מזוזות מאחד הסוחרים. גבי ענה לו: "אתה יודע מה? תביא, ננסה", וכאן קרה דבר מיוחד – גבי שם לב כי על כל ואזה אחת שנמכרה, נמכרו במקביל כמאה מזוזות. גבי הביט לשמיים ואמר: "הבנתי את הרמז" ומכאן הוא החל לדבוק במוצרי יודאיקה.
היום גבי מחזיק בחברת היודאיקה היהודית הגדולה בעולם – ארט יודאיקה. החברה מוכרת אך ורק בסיטונאות, ובכל מקום בגלובוס שיש בו יהודים, תמצאו גם את ארט יודאיקה.
גבי התעקש שאגיע למרלו"ג (מרכז לוגיסטי) שלו ואיווכח בעצמי. הגעתי, בשעה שמונה בבוקר התייצבתי במשרד המפעל, גבי קיבל את פניי בחום, שתינו אספרסו ממריץ והתחלנו בסיור.
אין סוף של דגמים, עיצובים, פמוטים, מפות, כוסות יין לקידוש וכל מה שעולה בדעתכם נמצאים במרלוג הממוחשב. מתברר שהיום גבי מספק את כל צורכי האירוח והמסורת היהודיים, אך לא רק מספק אותם אלא גם מייצר אותם. יש לו שיטה שלפיה בכל יום מייצרים שלושה דגמים חדשים של מוצרים יהודיים אשר יוצאים לשיווק במאות חנויות ברחבי העולם.
יח"צ. בני המשפחה משמאל: איה, חני, נורית ומאשי
המשפחה נרתמה עימו לעסק. ילדיו, חני, נורית, מאשי ואיה, צברו ותק של עשרות שנים בחברה, ממלאים בה תפקידים שונים ומובילים קדימה את חזונו.
היה לי כיף. הכי כיף. יכולתי לשבת עם גבי עוד שעות. סיפוריו מעניינים, דרכו מקסימה בעיניי, ובהחלט למדתי רבות מההיכרות איתו. ומה עם חיידק הבמה, אתם שואלים (וגם אני שואל)? אף על פי שגבי אילף את החיידק הזה לעולם העסקים, עובדיו לא מוותרים לו, ובכל חג וכינוס גבי מגיש להם תוכנית אומנותית מלאה.
אני ניסיתי "לבחון" את גבי בכך שביקשתי שיזכיר לי את הלחן של פזמון ישן מסוים. הוא זכר בלי בעיה ואפילו התחיל לשיר. כשהוא שר, ואוו, אני הרווחתי כאן הופעה פרטית שתישמר אצלי לעד.
אני מסיים את הפגישה ומזמזם לעצמי את הפזמון...
