יופי גלילי: סופשבוע מושלם בבקעת בית הכרם

צילום: קובי טיריפינטו

בקעת בית כרם (בערבית אל־שאע׳וּר) היא הבקעה החוצצת בין הגליל העליון לגליל התחתון.

 

מקור שמו של חבל ארץ מופלא זה הוא בכרמי הזיתים הרבים המעטרים אותו, אך מלבד זיתים תמצאו פה גם נוף עוצר נשימה, היסטוריה מרתקת, קולינריה מסקרנת, אטרקציות שונות ואנשים מעניינים...

בדרך לצפון, חלפנו על פני עמק השלום, אזור בעל חשיבות נופית ואקולוגית גבוהה, בין השאר משום היותו מוקד הקינון של הבז האדום, עוף דורס קטן הנמצא בסכנת הכחדה. העמק הוא גם בית הגידול של בתה עשבונית (שיח נמוך), ובאזור פריחה רבה (רקפות, כלניות ואירוסים) ובעלי חיים שונים, ובהם צבאים.

 

 מוזיאון עולם קטן גדול. צילום: ארתור דריגנט

משה נולד ב-1923 בעיירה מזרח אירופית בשם רייכנבך (היום באזור שלזיה תחתית שבדרום-מערב פולין).

 

בינואר 1933, עם מינויו של אדולף היטלר לקנצלר גרמניה, הורע מאוד מצב היהודים באזור שהיה נתון לשליטה עוד מימי הקיסרות הגרמנית ("הרייך השני"). בעקבות עליית "הרייך השלישי" לשלטון, נותר אביו של משה מחוסר עבודה, היות ומעסיקו היהודי נמלט לארה"ב.

 

אב המשפחה פעל במהרה להשיג סֶרטִיפִיקָטים ולאחר קבלתם נטשה במהרה משפחת זמטר את גרמניה ועשתה דרכה לפלשתינה.

 

 משה זמטר ודגם ההייד פארק שבנה. צילום: ענת אורלנד

שעזב המשפחה את גרמניה, משה היה בן 12. בפלשתינה הוא נשלח לירושלים ללמוד בה עברית, ובגיל 15, הוא החל לעבוד בחברת הספנות "מ. דיזנגוף ושות`" שנוסדה בתקופת השלטון העותמאני על ידי ראש העיר הראשון של תל אביב, מאיר דיזנגוף.

 

שנתיים מאוחר יותר הוא הצטרף לצבא הבריטי ונלחם במלחמת העולם השנייה.

בתום המלחמה הוא שב ארצה והחל ללמוד כריכת ספרים אצל אמן מומחה. בהמשך השתלב לעבודה בחברת "י. מילר מהנדסים" (לימים "כלמוביל") שעסקה בשעתו בייבוא מנועים, מכונות ובתי עץ שוודיים, ובה הועסק 40 שנה עד צאתו לפנסיה.

 

את דגם המיניאטורה הראשון הוא יצר מווילון ישן וקרוע מנצרים.

 

בהמשך התווספו לארסנל החומרים שמהם הרכיב ובנה את המיניאטורות, שלל אלמנטים רובם ככולם מהטבע: קליפות, אבנים, חוביזה, גרעיני מלון ואבטיח, תרמילי זרעים, זכוכיות, צדפים, אבנים ועלים, מהם הוא יצר מודלים מופלאים.

 

את חלקם בנה בהשראת זיכרונות ילדותו, לדוגמה דגם של בית הספר שבו למד בעיר רייכנבך, עם תמונת מחזור בשחור לבן בה הוא מצולם יחד עם בני כיתתו, לצד דגמים אחרים שמקורות ההשראה ליצירתם מגוונים, החל מתמונות שראה במגזינים שונים ועד לדמיונו הפורה.

 

 סדנאות יצירה במוזיאון עולם קטן גדול. צילום: קובי טיריפינטו

 סדנאות יצירה במוזיאון עולם קטן גדול. צילום: קובי טיריפינטו

למעלה מעשור הוצגו עבודותיו של משה בבית הספר ליאו בק בחיפה, אולם לפני מספר שנים החליטו ילדיו – אורי זמיר, ענת אורלנד ועדנה יהב - להקים את המוזיאון הקטן ובו להציג מבעד לוויטרינות אטומות ושקופות כ-140 מעבודותיו של אביהם, אותן בנה כאמור בדייקנות מרהיבה.

 

ניכר כי במודלים המוצגים במוזיאון השקיע משה וחקר כל פרט לפרטי פרטים לפני שניגש לבנותם ולהוסיף לכל אחד מהם אינספור אינסטרומנטים מיניאטוריים ריאליסטיים, שאותם הוא הרכיב מחומרים טבעיים מאולתרים.

 

  מוזיאון עולם קטן גדול. צילום: ארתור דריגנט

 

בכניסה לבניין בו שוכן המוזיאון ניצב לו מודל מחודד ומוקטן של מגדל אייפל מ"עיר האורות". לפסלון הזה אין מתברר שום קשר למוזיאון, אולם ביציאה כשנתקלתי בו שוב  חשבתי לעצמי עד כמה אדיר הוא הרעיון של המוזיאון הקטן גדול הזה, שבו מככבות להן מיניאטורות המנציחות את ההבנה כי וילון שבור הוא וילון שלם... 

 

 

בכניסה למושב יודפת ייסדה מיכל עזרוני־קסירר, את הקמת "בואכה יודפת" - מתחם תיירות קטן ובו מספר בתי מלאכה זעירים המשקיפים אל נוף הגבעות הירוקות של הגליל התחתון.

 

במקום: מעדניה, בית קפה, מאפיה ("לחם עשהאל"), פיצריה בעבודת יד ("קיקי מן ההר") ומספר חנויות עיצוב מדליקות השייכות לתושבי הישוב.

 

את המקום מנהלת נורה תבור שלפני שנים בביקורה ביישוב, קיבלה הצעה לפתח את פינת החי הקטנה ולהפכה לפארק גדול.

ואכן, בהובלתה הפך היער למקלט נאה לבעלי חיים, ולמיזם חינוכי תיירותי. לצדה עובדים בפארק כ-14 אנשי צוות האמונים על הפעלתו ופועלים תדיר לרווחתם של בעלי החיים בו.

 

View this post on Instagram

A post shared by Kobi Tiripinto (@kobi_tiripinto)

"היער משמש כחוות הצלה לבעלי חיים. רוב החיות לא הובאו לפה לצורך תצוגה, והגיעו הנה ממקומות לא טובים", מספרת תבור. "זה מעין מקלט קבע, בית-יתומים, עבור בעלי החיים שנזנחו או ננטשו, חיות שאיש אינו רצה בשום מקום אחר".

 

יער הקופים יודפת. צילום: קובי טיריפינטו

כך לדוגמה מספרת לנו תבור כי ביער מתגוררת אבוני, חזירת בר שנדחתה מלהקתה, ולצידה מספר קופים פליטי חוות מזור שהרביעה כזכור קופים מסוג מקוק סרטנים למטרת ניסויים.

"אני והצוות בכוונה מלאה לעשות כמה שיותר טוב ולהקל על חייהם של דיירי היער", פוסקת תבור ומוסיפה, "נכון, הן אומנם חיים בשבי, אולם רוב בעלי החיים פה מסתובבים חופשי ומטרתנו היא לפעול כחוות הצלה לבעלי חיים וגם לחנך ולהוביל לכך שלא יהיו יותר בעלי חיים החיים בסבל".

בין בעלי החיים ביער תמצאו מלבד קופי הסנאי המדליקים, גם קופי מקוק סרטני, קופי גנון ירוק, למורים, עזים, כבשים, תוכים, טווסים, איילים וחזירי בר.

 

 עוגת שוקלד מכוסמת. אבא גיל בגליל, צילום: קובי טיריפינטו

את הביקור ביישובים כמון ומכמנים, השוכנים על הר כמון הנישא לגובה של 600 מטר מעל פני הים, מומלץ להתחיל ב"חוות רום".

 

את החווה הקימו עמית וישראלה רום לפני 31 שנה, עת הגיעו למקום לאחר שלמדו גבנות בצרפת, עם שאיפה ברורה - לייצר גבינה גלילית איכותית.

ברום פועלת גם חנות קטנה ובה תוכלו לרכוש את גבינות העזים האורגניות המיוצרות במחלבה.

 

 הנוף המשתקף מחוות רום. צילום: קובי טיריפינטו

 

מלבד המחלבה מפעילה החווה גם מיזם שיקומי לפגועי נפש שמגיעים מהוסטלים באזור ועובדים פה במגוון פעילויות בטבע, לרבות פעילות יצרנית במשתלת הסוקולנטים ובנגרייה שבה הם מכינים קוביות עץ מהוקצעות שבתוכן הם שותלים את הסוקולנטים שהשרישו במשתלה, ואלו מוצעים בסופו של תהליך למכירה.

בנוסף, פועל בחווה גם בית קפה טבעוני "אבא גיל בגליל", בניהולו הקולינרי של גיל מעוז שאחז במשך כעשור במסעדה הטבעונית-אורגנית "אבא גיל", ברחוב יהודה הלוי בתל אביב.

 

אבאל`ה גורס שטעם ובריאות הולכים יחד, ולכן הוא עמל רבות על פיתוח הטעמים והמרקמים כך שינעמו גם לחך שאינו מפונפן.

 

 

עוגת השוקולד שלו (על בסיס כוסמת, תמרים ושוקולד מריר) היא ללא ספק מהמשובחות שטעמתי בחיי. גם את הלאפה המושלמת הוא מייצר מכוסמת ירוקה, אותו צמח שעד לביקור המתואר בחווה לא עבר לי בגרון, ולצידה הוא מגיש מטבלי "גבינה" העשויים משקדים, וואו זה באמת משובח, טעים ומפתיע מאד.

 

אין ספק כי אבאל`ה הוכיח לי קבל עם וכמון, כי בכוח תנובתו לנפץ כל מחסום ודעה קדומה שמסתייגת מצמחוני, טבעוני ומה שביניהם...

אגב, פרופר ציין כי החווה כבר נמצאת בשלב פיתוח מתקדם לקראת הקמתו של מתחם קמפינג מושקע, כזה שיספק לאורחי האזור מקום מושלם לישון בו, בין אם מדובר בצימר מפנק, בלינה משותפת או בחאן מאובזר שיאפשר למבקריו להתבונן מבעד לאוהל בכוכבים שמעטרים את שמי הגליל.

פייר, אנחנו כבר ממתינים בציפייה להזמנה!

 

 

 בסמה הנו. צילום: אפיק גבאי

 

 

שלא כמו כפרים דרוזים אחרים למשל דליית אל כרמל ועוספייא, ג`וליס, הרבה פחות מוכר ומתויר, וזאת בלבד - סיבה נהדרת להגיע לפה.

מקור השם ג`וליס מהמילה הערבית ג`ולס שפירושה "ישב", ככל הנראה משום שהכפר "יושב" בין גבעות.

בג`וליס תוכלו לטייל בגנים יוצאי דופן, להכיר את המורשת הדרוזית, להשקיף על גבעות מכוסות באינספור עצי זית ולבקר בקבריהם של השייח` אמין טריף, מנהיג העדה הדרוזית בישראל והשייח` עלי פארס, מהחשובים באנשי הדת הדרוזית.

במרכז הכפר שוכנת מסעדת נור של בסמה הנו, שהתבשילים שהיא מנפיקה מגוללים דרך טעמיהם את ההבדל בין אוכל דרוזי לזה שמבשלים בכפרים הערביים בגליל. 

 פטאייר גבינות וזעתר. צילום: אפיק גבאי

 

אבל רגע לפני שנצלול למטעמיה המשובחים של בסמה, נביא את סיפורה המעצים. 

 

בתחילת המילניום בסמה, בשעתו כלה צעירה מג`וליס, התגוררה בבית משפחת בעלה מרסל סלימאן בכפר יאסיף. כשהיתה בהיריון, נקרא מרסל לשמ"פ ובמהלכו הוא נפצע באורח אנוש. ארבעה חודשים לאחר פציעתו בפעולה בבית אל בשומרון, נולד בנם המשותף לו קראה בסמה - נור (אור בתרגום חופשי) כי לידתו "הביאה אור ותקווה בתוך ימים קשים".

 

מרסל לא זכה להכיר את בנו, משום שעקב פציעתו הוא אושפז בבית-חולים כצמח למשך 13 שנים, עד שנפטר.  

 מנסף עוף ופרגית. צילום: אפיק גבאי

 מנסף טלה. צילום: אפיק גבאי

 

כאלמנת צה"ל, וכאישה דרוזית, נאבקה בסמה שנים רבות על עצמאותה הכלכלית והגשמת חלומה לפתיחת בית הקפה.

הרעיון הזה מתברר פחות קסם למשפחה של בעלה המנוח שלא השלימה עם בחירתה לצאת לעצמאות כלכלית. אי לכך נאלצה בסמה לעזוב את כפר יאסיף ולשוב לבית אמה בג`וליס.

גם שם ולמרות התנגדות ראשונית מצד אמה הדתייה, בחרה בסמה להגשים את עצמה ופנתה ללימודי קונדיטוריה בחיפה. בהמשך אף עשתה סטאז` בקונדיטוריית שני והחלה לעסוק בזמנה החופשי באפייה ביתית ובמכירת עוגות ועוגיות לשכנות ולאנשים מהסביבה.

כשחשה מספיק בטוחה בעצמה, התקדמה בסמה צעד נוסף לעבר עצמאותה והשיקה את הקונדיטוריה שלה בכפר, לה באופן מתבקש קראה "נור" על שם בנה, וכך הפכה למעשה לדרוזית הראשונה שעשתה זאת בכפר.

 תבשיל מאטבכ. צילום: אפיק גבאי

 

בהמשך ועם הצלחת הקונדיטוריה החליטה בסמה לצרף לתפריט שלה גם מנות אוכל דרוזי מסורתיות שתהוונה קטליזטור במשיכת תיירות המבקשת לתהות על קנקנו (תרתי!) של הדרוזי. 

 

המקום האינטימי שפתחה משדר חום ומשפחתיות. הוא מעוצב בפשטות, עם שולחנות וכיסאות מעץ, עליהם הניחה כריות ססגוניות. על הקיר תלויה בגאון תמונתו של שייח` העדה אמין טריף ז"ל, ובקיר אחר מספר תמונות ותעודות שונות החושפות טפח מסיפור חייה של בסמה. 

 

מעבר להיותה בשלנית וקונדיטורית מחוננת, בסמה היא דוגמה ומודל להשראה.  חרף כך הקשיים וההתנגדויות, היא עמדה איתנה והפכה את כל מכשוליה להצלחה. 

 

בימים אלה היא עמלה על הרחבת העסק שלה. לקצה אחר של הכפר בכוונתה להעתיק את המסעדה, ופה ב"נור" היא תשיב עטרה ליושנה ותקיים אך ורק קונדיטוריה, זה באמת מחמם את הלב, ובטוחני כי היא תצליח! 

 

 

אז מה אוכלים פה?

 

שלל מטעמי העדה כמובן, עלי גפן (28 ₪), מחאמר עוף (55 ₪), קוסא מחשי (28 ₪), מנסף של בשר כבש (56 ₪), לבנה בזעתר, מנקיש, מוגרביה ( בצל שלם, עוף בגרגרי חומוס, ופתיתי "מפתול" בעבודת יד), באבא ע`נוג` (סלט חצילים בטחינה), מלפוף - כרוב ממולא באורז (28 ₪) ומאטבכ - תבשיל מושלם של תפוחי אדמה, רצועות חציל עגבניות (45 ₪). 

מלבד סיפורה המעצים של בסמה, נהנו מאד מתבשיליה, וגם מקינוחיה (ת`חייבים לטעום את המעמול הממכר שלה). 

 

אם אתם באזור מומלץ לכם להזמין אצלה מקום וליהנות מחגיגה של טעמים אותנטיים מיוחדת במינה. אה, ואם כבר הגעתם אל תשכחו למסור לבסמה ד"ש...

 

 

צימר סלע הנוטרים, כפר ראמה. צילום: קובי טיריפינטו 

 

 

כפר מסקרן נוסף באזור הוא ראמה, בו חיים זה לצד זה דרוזים, נוצרים ומוסלמים.

הכפר ממוקם על מרגלותיו הדרומיים של הר האריה, במדרון שמטפס מהגליל התחתון לגליל העליון. הוא מוקף כרמי זיתים מהעתיקים בארץ ושמו נגזר מהמילה הערבית מקווה מים על שום מיקומו הגיאוגרפי המתאפיין בריבוי מעיינות שחלקם פעיל עד היום.

"ראמה הוא כפר של זיתים", מציין יוסף מרעב, בעל הצימר "סלע הנוטרים". "הזיתים היו מקור לחמם המסורתי של תושבי הכפר, ומכיוון שהמוניטין של זיתי ראמה התפשט למרחקים זו היתה פרנסה משתלמת במיוחד".

יוסף, נצר למשפחה שורשית שחיה בכפר כבר 400 שנה, הקים את "סלע הנוטרים" יחד עם אישתו נג`את. שניהם מורים שיצאו לפנסיה מוקדמת.

 

View this post on Instagram

A post shared by Kobi Tiripinto (@kobi_tiripinto)

תחילה הם נהגו לארח בביתם שבכפר לארוחות מושקעות של מאכלים ביתיים מסורתיים, אך בהמשך הם הרחיבו את העסק והשיקו ממש מתחת לביתם 2 חדרי לינה (סוויטות) לאירוח כפרי.

"בקצה השטח יש סלע גדול המשקיף אל נופי בקעת בית הכרם", מספר יוסף, "סלע זה מכונה `סלע הנוטרים` - על שום שבמקום נהגו השומרים (נוטרים) לארוב לגנבים ושודדים שביקשו לגנוב את הזיתים".

האירוח ב"סלע הנוטרים" הוא בסגנון עתיק בסוויטה הכוללת מטבח מאובזר לרבות פינת קפה, קומקום חשמלי, מקרר, כיריים מגז וכן פינת מנגל ומרפסת פרטית עם שולחן וכיסאות.

 

במרכז הסוויטה חדר מרכזי ובו שולחן אוכל לצד קמין שמחמם את האווירה כולה ויש כמובן גם אינטרנט אלחוטי לכל האובססיביים שמתקשים כמוני לשחרר ת`סמארטפון.

האירוח מאד אישי, משפחתי, חם ולבבי. קשה שלא ללכת שבי אחר החום הטבעי, הקומוניקטיביות והטוב של יוסף ונג`את.

למחרת הלילה בצימר, התעוררנו לארוחת בוקר מפנקת שכללה חביתות, גבינות ומגוון ירקות וזיתים מקומיים, כמו גם ריבות בעבודת יד שרקחה נג`את באהבה ותה צמחים שסגר לנו את הפינה לצלילי שיריה הענוגים של פיירוז.

אם אתם תרים אחר מקום נעים ונקי להעביר בו את הסופ"ש בצפון, "סלע הנוטרים" הוא בדיוק המקום בשבילכם. אין לי ספק שאנחנו עוד נחזור...

מחיר: 750 ₪ (סופ"ש, לילה בהזמנת 2 לילות). 050-5434454

 

 עלי גפן במילוי בורגול וירקות. צילום: גלעד הר שלג

 

 

צעדים ספורים מהצימר של יוסף ונג`את, שוכן מתחם "ראי" (Rai), שהקים אדיב דוחא, תושב ראמה, שהכיר את מילכה - אשתו הבולגרייה בזמן שלמד פיזיותרפיה בבולגריה.

 

אדיב מתברר התאהב לא רק במילכה, אלא גם באוכל המקומי הכפרי והמסורתי בבולגריה, ולהפתעתו גילה עד כמה הוא מזכיר לו את המטבח הערבי שעליו גדל, ואיך הטכניקות וחומרי הגלם אינם שונים מאוד זה מזה.

 

 

אדיב, בן למשפחה נוצרית שאבותיה נדדו לפני מאות שנים מחצי האי ערב לאזור סוריה הגדולה, היגר כאמור לבולגריה. כשחזר אל הכפר יחד עם בני משפחתו לאחר שהות של 7 שנים בבולגריה, הוא הקים עם אשתו ואחיו את מתחם "ראי", על שם בנו הבכור. משמעות המילה "ראי" בבולגרית היא גן עדן ואילו בערבית ידיעה.

ובלי להצטנע, יש לנו ידיעה חמה - "ראי" שממנה נשקף נוף עוצר נשימה של בקעת בית הכרם, הפכה את ראמה, למכה של חובבי האוכל הבולגרי.

 

 שיפודי עוף במרינדה. צילום: גלעד הר שלג

 

המתחם של "ראי" שוכן על אדמת המשפחה בבית האבן מרשים בן שתי קומות.

 

בקומה הראשונה, ממש בתוך ההר, שוכנים היקב והמזקקה המשפחתית; בקומה השנייה נמצאת מסעדה רחבת ידיים ברוח הבלקן; ובאדמה שמסביב שתולים להם כרמי ענבים.

ביקב הם מייצרים יין מקומי משובח מענבי קברנה סוביניון, מרלו ופטי ורדו שמבקשים לעורר לתחייה את מסורת ייצור האלכוהול של החברה הערבית־נוצרית, זאת לצד ערק ייחודי בשם ראקיה, שהוא למעשה משקה גראפה בולגרי לאומי העשוי מענבים מותססים.

לצידם מגישים ב"ראי" מנות אוכל ששאבו השראתן כאמור ממנות בולגריות מסורתיות שקיבלו טאץ` גלילי הודות לנגיעת ידו של השף מוראד שיבאן, אחיינו הצעיר של אדיב.

 

View this post on Instagram

A post shared by Kobi Tiripinto (@kobi_tiripinto)

אז מה אוכלים פה?

סלט שופסקה קר המורכב מעגבניות, מלפפונים, בצל ירוק, פלפלים קלויים, גבינה בולגרית ופטרוזיליה (45 ₪), פצ`יני צ`ושקי – פלפלים קלויים עם קרם גבינה (15 ₪), לוּטְנִיצָה - סלט פיקנטי של פלפלים עם המון שום (8 ₪) וחמוצי בורובו (15 ₪).

כמתבקש יש ב"ראי" גם מנות המשלבות בין שני המטבחים זה הבולגרי וזה הערבי, למשל כדורי גבינת עזים (48 ₪) וטוסטוני לחם שום, קישואים ביוגורט או בתמצית רימונים (35 ₪), וסלט ריחאן העשוי מריחאן טרי, מיקס עלים, עגבניות שרי, עגבניות מיובשות, שקדים, בצל, חמוציות וגבינת ברינזה מקומית (48 ₪).

בגזרה הבשרית תמצאו פה תבשיל קווארמה, עגל בבישול ארוך בטכניקה של שימור בשר בשומן של עצמו בכלי חרס עם עם ירקות שורש וגבינות, משנאסקארא – הגרסה הבולגרית לפלטת בשרים עם צלעות בשר לבן, קבב ושורטס ריבס (140 ₪), יקיטורי - שני שיפודי עוף המוגשים עם חזרת, בייבי קורניש וצ’ימיצ’ורי (39 ₪) וכמובן קבב בולגרי המוגש עם ברוקולי ושעועית מוקפצים, על מצע לותיניצה (סלסה בולגרית) + פוטטו (59 ₪).

 

"ראי" אם כן היא ההוכחה האולטימטיבית כי בולגריה היא הרבה יותר מעוד סתם קבב. אז אם מונחים כמו לוטיניצה ומרינג`אנה קורצים לכם, סימן שאתם לגמרי בעניינים - ועליכם לפקוד את "גן העדן" הבולגרי-ערבי, ויפה שעה קודם!!!

מסעדת ראי, כפר ראמה, 04-8368631