אילוסטרציה, צילום: אתר pixabayתקופת החגים מתאפיינת בהרבה דברים: ארוחות משפחתיות, חופשות רבות (ולפעמים רבות מדי), ולא מעט פוסטים ברשתות החברתיות המדברים על כך שאנו צריכים להתאחד.
הפוליטיקאים וחבריהם אמנם עושים את כל מה שהם יכולים כדי לגרום לאנשים לריב אחד עם השני, אבל במעין תגובת נגד קראתי שוב ושוב פוסטים המדברים על החשיבות שבאחדות, על ערבות הדדית וכל שקשור בכך.
עניין האחדות עולה מהרבה מאוד כיוונים, כולל בעולם הרוח. מדברים רבות על אחדות, מילה המתארת מצב תודעה אליו אפשר להגיע, בו חווים את החיבור של הכל עם הכל, את העובדה שהכול אחד.
ההתמודדות עם הקורונה מעצימה את העיסוק באחדות – ההבנה שאנו קשורים זה בזה ותלויים זה בזה מתעצמת עקב כך. אך מאחר ולא כולם רוצים להתנהג אותו דבר – להתחסן, למשל – יש יותר כעס ומריבות ומחלוקות בין אנשים. מה עוד שהפוליטיקאים לוחצים בכל דרך אפשרית שכולם יתנהגו באותה הדרך, ויבחרו את אותן הבחירות.
למול זה אני חוזר ונזכר באמת הפשוטה והמורכבת, בו-זמנית, לפיה אחדות אינה אומרת אחידות. בחברה שלנו יש סטרייטים ולהטב"קים, לבנים ושחורים, אשכנזים ומזרחיים, יהודים ומוסלמים, הורים ואל-הוריים, אנשים שמלים את בניהם וכאלה שלא. אינספור הבדלים, היוצרים לעיתים מחלוקות של ממש.
לקבל יותר ויותר את השוני
כוחה של חברה אינו טמון באחדות, אם המשמעות היא שכולם יהיו אותו דבר. כוחה של חברה נובע מהיכולת להכיל את השוני בין אנשים, כולל בחירות שונות בסוגיות בריאותיות.
בדומה לכך שיש אנשים שלא מתחסנים, יש אנשים שמעשנים ואנשים שלא עושים ספורט. כל אחד מאותם אנשים יכול לפתח מחלות עקב הבחירות שלו, וזה משפיע על הסביבה בדרך ישירה ועקיפה. אחרי שהקורונה תעלם יחזרו לדבר כולם על מגפת ההשמנה והסכרת, שההשפעה שלה על מערכת הבריאות היא כבר היום גדולה במיוחד, לא פחות מזו של הקורונה.
כן, אנו משפיעים האחד על השני, ואנו לא יכולים לצפות שכולם יתנהגו לפי הדרך ה"אחת", ה"נכונה". מה נכון, בעצם? להיות סטרייט? להיות לבן? להיות יהודי? להתחסן? לעשות ברית מילה? לא לעשן ולעשות ספורט? אם התשובה היא כן לכל השאלות הללו, אז מדובר בקבוצה קטנה במיוחד באוכלוסייה שהיא בסדר. כל השאר הם בחזקת מיעוט, כלומר, לא בסדר.
כן, זה יכול להיות ממש מעצבן שאנשים אחרים לא מתנהגים כמוני. אני גם מתעצבן על אנשים שלא עושים את מה שאני חושב שהם צריכים לעשות, למשל לנהוג באופן שלא מסכן את החיים שלי. אני מתעצבן, אבל אני יודע שאני לא יכול לשלוט באנשים, ואני גם לא מנסה.
יותר מכך - אני לומד, יותר ויותר, לקבל את העובדה שהעולם מלא בכל מיני סוגים של אנשים, שאת חלקם אני לא מבין כלל וכלל, כמו אותם אנשים שטוענים בתוקף שכדור הארץ שטוח, שהיטלר עדיין חי ושטראמפ ניצח בבחירות האחרונות.
אם נלמד לכבד את השוני, עם כל הקושי והמורכבות שזה יוצר, יש סיכוי להגיע לאחדות. אחרת, אנחנו נמשיך לריב זה עם זה, עטופים בשכבות של יהירות וצדקנות.
* הכותב מתקשר עם ישויות בכלל ועם קבוצת טוהר בפרט, מנחה סדנאות ללימוד תקשור, עיתונאי וסופר. 
