אילוסטרציה, צילום: אתר pixabay
לפני כמה שנים ביקשתי מטוהר – השם של קבוצת הישויות שאני מתקשר – לקבל מסר על נשיות. זה היה ביום האישה הבינלאומי, והמסר שהתקבל אז רלוונטי מאוד גם היום.
הקורונה השפיעה רבות על כולנו אבל בעיקר על נשים, ונדמה לי שהמילים של טוהר חשובות השנה יותר מתמיד: "אפשר בהחלט לומר כי האנרגיה הנשית ממשיכה להתחזק בעולם זה. אחרי שנים רבות של דיכוי, ישנה התעוררות בסיסית, מהותית, של הזכות של אנרגיה זו להיות.
זה מה שקרה בעולם במרוצת הזמן: האנרגיה הנשית התמזגה עם ספק בדבר הזכות שלה להתקיים כפי שהיא. כך הפכה האנרגיה הגברית להיות זו ששולטת, שמנהיגה, את העולם הזה. השינוי אשר מתרחש, שינוי שאיננו חדש, נוגע ישירות בספק עצמי, מהותי, זה – האם מותר לי להיות כפי שאני, או שמה עליי להשתנות?".
טוהר מצביעים במסר זה על ספק הקיים בנשים, ספק שגם גברים, שיש להם אנרגיה נשית דומיננטית, מרגישים. אפשר לומר כי זו הכללה לא נכונה, אבל אני ארשה לעצמי לעשות אותה. גם אם ישנן נשים שגדלו עם ביטחון עצמי מלא, הן מעטות.
עוד לא פגשתי נשים שאין בתוכן את אותו הספק, אותה שאלה מטרידה הגורמת לביטול עצמי, הגורמת לוויכוח פנימי, לריצוי ולוויתור על זכויות, על מקום, על מעמד. זו השאלה, שיהיה ברור: האם מותר לי להיות כפי שאני?
המיעוט שולט ברוב
התשובה לשאלה הזו צריכה להיות פשוטה: כן, ברור שכן. בעולם מתוקן, השאלה הזו לא הייתה קיימת כלל, כי הכל היה מתנהל מתוך ההבנה כי לכולנו הזכות להיות כפי שאנחנו, וזה לא משנה מי אנחנו. אך זה אינו עולם מתוקן, ואפליה מתרחשת בו כל הזמן, כלפי נשים כמו גם כלפי כל מי שאינו מתיישר עם הציפייה של "הרוב".
אני מוסיף מירכאות למילה הזו משום תובנה שהגעתי אליה בשנות נערותי. בזמן שלמדתי בתיכון יזמתי אירוע שעסק באפליה בחברה הישראלית, שעיקרו היה פאנל של נציגים מקבוצות שונות באוכלוסייה הסובלות מאפליה כזו או אחרת. במהלך העבודה על הפאנל הבנתי מה הם המאפיינים של אותו "רוב" שאינו סובל מאפליה: גברים, יהודים, אשכנזים וסטרייטים. כל השאר – נשים, נוצרים ומוסלמים, מזרחיים ולהט"בים - עשויים לחוות אפליה בשלב כזה או אחרת בחייהם. הרוב הוא למעשה מיעוט.
למרות שהמיעוט שולט ברוב, האפליה ממשיכה. אפשר לדרוש – ובצדק – תיקוני חקיקה שיבטיחו את המעמד השווה של נשים לגברים בעולמנו. אבל ישנה חשיבות לעשות תיקון נוסף, שכל כולו פנימי: לחזק את הידיעה הבסיסית, איתה כל אחד מאיתנו נולד, כי אנו ראויים להיות כפי שאנחנו.
הידיעה הזו נפגעה אצל כולנו, נשים וגברים, וכל אחד מתמודד אחרת עם ההשלכות שלה. אך אני מרשה לעצמי לחשוב כי לאורך ההיסטוריה היו אלה נשים שסבלו את המחיר הכבד יותר על עצם היותן. גם אם זה אינו לגמרי מדויק, זה לא באמת משנה: הריפוי של אותו ספק בדבר הזכות שלנו להיות כפי שאנחנו, הוא דבר משמעותי שכל אישה (וכל גבר שמזדהה עם זה) יכולה לעשות עבור עצמה.
