שיעורי הריק: איך אפשר לצפות מילדינו ללמוד בתקופת הקורונה

 אילוסטרציה, shutterstock יח"צ

 

הורים למתבגרים רבים מוצאים עצמם חסרי אונים בתקופה הזו של הקורונה. מתבגרים שעד לפני הקורונה, היו תלמידים טובים ואפילו טובים מאוד מתקשים להסתגל למציאות החדשה של לימודים מהבית דרך המחשב. סגירת בתי הספר והעברת הלימודים ל-ZOOM מהווה קושי משמעותי עבור מתבגרים רבים שחייהם הוגבלו לעת עתה לקבוצות ווטסאפ של הלימודים, ולניסיונות צרים לייצר הווי לימודי כלשהו תחת ההגבלות.

החלום לחזור לאווירת תיכון תוססת, עם שיעורים סוערים ומפגשים בחצר התיכון, נגנז בינתיים וגם תפקידו של המוסד הלימודי כמי שסיפק טרום הקורונה ולצד הלמידה גם מימד של התפתחות רגשית וחברתית, צמיחה, התבגרות ופיתוח תחומי עניין איבד בתקופת הקורונה את תפקידיו השונים והתרכז בלמידה עצמה.


גם הצורך לשבת ליד שולחן המחשב כאשר היכולת להיפגש עם בני גילם נלקחה מהם כמעט לחלוטין מהווה קושי גדול מאוד עבור חלק מהמתבגרים. צורת הלימודים החדשה מחייבת אותם לאחריות רבה יותר והניתוק מהמרקם החברתי גרמה וגורמת לקשיים משמעותיים לתלמידים רבים.

מחקרים שנעשו על ידי משרד החינוך מדווחים כי שליש מהתלמידים חדל מללמוד בתקופה הזאת.

 

אילוסטרציה, shutterstock יח"צ

רונית אימא של דור בן ה-17 פנתה אלי וכך התחילה שיחתנו: "דור שלי, מאז כיתה א` היה תלמיד מצטיין וספורטאי מצליח. מפגש עם חברים היה חלק מאוד משמעותי מהיום יום שלו. בסגר הראשון ביקשתי ממנו שלא ירבה לצאת מהבית, מאז הוא פשוט השתנה אין לו חשק לקום בבוקר הוא בקושי נכנס לשיעורים ב-ZOOM ואני ממש דואגת מה יהיה עם הבגרויות שלו. כל פעם שאני מנסה לדבר איתו הוא אומר לי שאין לו חשק ללמוד. אני ממש בלחץ ובעיקר מרגישה שאני לא יודעת איך לעזור לו בתוך המצב הזה".

התחושה הזאת שרונית מתארת על שינוי משמעותי ותחושת חוסר האונים שלה כהורה מאפיינת הורים למתבגרים רבים. החיים של כולנו עברו טלטלה משמעותית, כמעט כל מה שהכרנו השתנה, החיים שלנו אינם דומים כמעט בכלום למה שהיה לפני שהחלה הקורונה, ותחושת חוסר האונים שהיא מתארת, התסכול והקושי הם נחלת רבים מאתנו. חייהם של מתבגרים ושלנו ההורים יחד איתם השתנו, ולהסתגל לשינוי אינו דבר פשוט.

אז מאיפה מתחילים?

דבר ראשון להכיר בכך שאין לאף אחד יכולת לדעת עוד כמה זמן נצטרך לחיות מתוך הקפדה על ריחוק חברתי, כלומר שיכול להיות שחלק מהשינויים שחלו בתקופה הזאת ילוו אותנו עוד זמן רב. המשמעות היא שאין טעם "לחכות" שהחיים יחזרו להיות מה שהיו לפני עידן הקורונה. המתנה כזו פרושה להישאר פאסיבים ולהמתין למשהו שלא בטוח שיתרחש וגם אין לנו שליטה מתי הוא יתרחש.

דבר נוסף להכיר בכך שאנחנו בתקופה של שינוי, שינוי דורש זמן של הסתגלות ומתבגרים שייכים לקבוצת גיל ש"איבדה" דברים שהם חלק הכרחי מחיי היום יום שלהם כמו קשר ומפגש עם בני גילם. "האובדן" הזה הוא דבר ששינה את חווית הגיל שלהם באופן דרמטי. השינוי הזה יש לו השפעות והשלכות רבות כולל התגברות בחרדות קשיים כמו גם ירידה פעמים רבות דרמטית ברצון וביכולת להתפנות ללימודים.

 

אילוסטרציה, shutterstock יח"צ

מה תוכלו בכל זאת לעשות?

להיות איתם בתוך התקופה הזאת, העצמאות שלהם והיכולת שלהם ללמוד לבד ולהסתדר עם המחשב אינה ערובה ליכולת שלהם להתמודד עם הקשיים וההשלכות הנפשיות הקשות של התקופה. יש להציע להם פעם אחר פעם אוזן קשבת, לשמוע מה הם מרגישים, איך אפשר לעזור להם נפשית וחברתית, לספק זמן משותף לעיבוד של החוויה והקשיים שעולים איתה בתקופה הזאת.

לפעמים למרות שהם יכולים ללמוד באופן עצמאי חשוב לנסות להציע להם למידה או לפחות שהות משותפת בזמן הלימוד בשביל להקל עליהם. ובהתאם להנחיות לאפשר להם לקיים מפגשים עם בני גילם.

ואם למרות הניסיונות שלכם אתם מרגישים שאתם והמתבגרים עדיין חווים קשיים משמעותיים, מומלץ בחום לפנות לאיש מקצוע כדי שיסייע לכם לעבור את התקופה המאתגרת הזו בהצלחה.