הכול בקול: "השיר של לולה"

 

מזה מספר שנים שתיאטרון קליפה מקדם את העיבוד הבימתי של עידית הרמן לספרה של אורית ברגמן "השיר של לולה", שיצא לאור ב-2008 בהוצאת מודן.

ההצגה מגוללת את סיפורה של לולה הצבועה המכוערת ומפחידה, בעלת הצוואר העבה, השיניים החדות, הרגליים המוזרות, הידיים הארוכות, והפרווה הקוצנית והמנוקדת שבגינם היא אינה פופולרית במיוחד ביער ובגללם כל החיות בורחות מפניה והיא אינה מצליחה למצוא חברים.

 

צילום: תיאטרון קליפה

"אל תיבהלו" מנסה לולה לקרוא אחר חיות היער, אך בעודה סובלת מגירוד עיקש ומצחוק טורדני, היא מצליחה להבריח את החיות.

לולה שלנו אוהבת גם אוהבת לשיר, ומסתבר שקולה נעים ומיוחד. ביום בהיר אחד, חולד האמרגן הסובל מלקות ראייה, מגלה אותה, ויחד איתו, במחילתו הקטנה הם עמלים על הפקת שיר שיתחרה בתחרות השירה שתתקיים ביער - "תחרות הכישרון השעיר".

 

צילום: אתר רשמי

לולה, יוצאת למסע בו היא מתמודדת עם חששות רבים ולומדת חריצות, דבקות במטרה ואמונה בעצמך, מהן. החולד המקצועי מאמן אותה לתחרות וסיפור הברווזון המכוער קורם עור וגידים בצורה כל כך מושלמת, כשלולה זוכה במקום הראשון ומוכיחה לעצמה אך במיוחד לחיות היער, שיש בה הרבה מעבר לדמותה המאיימת.

 

התהליך שעוברת לולה מאתגר את הצופה הצעיר - אם בהתחלה הוא נרתע מדמותה ומזדהה עם חיות היער המבוהלות, שהרי בתום ההצגה הוא חש אמפתיה והזדהות חרף האאוטסיידריות שלה. פתאום דמותה המרתיעה של לולה הופכת חיננית ובכך ההצגה הפשוטה והחשובה הזאת מעלה מסר ונקודה למחשבה על שיפוטיות ומראה חיצוני - הילדים מגיעים לתובנה שיש בהם תבונה רבה שהם צריכים ללמוד להשתמש בה ולהיות מודעים לאחריות שמגיעה איתה. זאת הזדמנות נהדרת לשוחח עם דור הצעיר על דחייה חברתית ולהסביר שזו באה לביטוי בשלל דרכים, בין השאר אלימות, קללות או חרמות, אך ביטויה העיקרי הוא ממש כמו בהצגה - התעלמות ונידוי חברתי.

 

צילום: תיאטרון קליפה

אורית ברגמן, בת 51, נולדה בירושלים ומתגוררת בכרם מהר״ל. היא בוגרת המחלקה לתקשורת חזותית בבצלאל ומלמדת איור ועיצוב. היא זוכת פרס העיצוב מטעם משרד התרבות והספורט ל-2009 וזוכת פרס מדליית כסף מטעם מוזיאון ישראל לאיור ילדים ל-2010.

תיאטרון קליפה נוסד בשנת 1995 ע"י השחקן והמוזיקאי דמיטרי טולפנוב והרקדנית, בימאית וכוריאוגרפית עידית הרמן. המפגש בין השניים הוביל ליצירת שפה בימתית ייחודית המשלבת בין אמנויות התיאטרון, המחול, העיצוב והמוסיקה. שפת התיאטרון אשר גובשה במשך השנים היא בעיקרה ללא מילים ומאופיינת בשליטה מוחלטת בכל מרכיבי המופע: תנועה, חלל, תפאורה, תלבושות, סאונד, תאורה ובימוי.

התיאטרון שוכן ברחוב הרכבת 38, בתל אביב, אזור קצת פחות סימפטי להסתובב בו עם ילדים, אולם חנייה תמצאו שם בשפע. בנוסף אציין כי היחס בין מקומות הישיבה לקהל לא היה תואם וחלק מהנוכחים באולם נאלצו לשבת על המדרגות ובצפיפות רבה.

ז`אנר: ילדים, הצגות גילאים: 3-8 מחיר: 60 שקלים כוראוגרפיה: מיכל הרמן בימוי: עידית הרמן שחקנים: צבי פטרקובסקי, עדי פז, קזויו שיונורי, שרה צוויג מחזאי: אורית ברגמן עיצוב תלבושות: יערה צדוק עיצוב תפאורה: דמיטרי טולפנוב, שגיא שונולד, ירון בראלי