אילוסטרציה, צילום: אתר pixabay
אי ודאות הייתה מאז ומעולם מרכיב משמעותי בחיים שלנו, אך בשנה האחרונה היא הפכה להיות דומיננטית יותר מאי פעם. הלכה למעשה, היכולת שלנו לתכנן שואפת לאפס. גם אם יש לנו רצונות וכוונות לגבי העתיד שלנו, כאלה שיש צורך לתכנן מראש את המימוש שלהם, אנחנו צריכים להיות מאוד גמישים ביחס לביצוע בפועל.
בין אם מדובר במסיבת יום הולדת לילד, בפגישת עסקים או אפילו בתספורת, אין לנו דרך לדעת בוודאות כי נוכל לממש זאת בפועל.
למרות או הוודאות והכאוס שמלווה לה בתקופה זו, יש שני כלים שיכולים לעזור לנו לדעת מה נכון עבורנו ומה אינו נכון, ולקבל החלטות בהתאם.
הכלי הראשון: אינטואיציה
יכולת התכנון היא יכולת שכלית, כזו שעושה שימוש בנתונים לוגיים שעל פיהם מתקבלת החלטה. העובדה שהנתונים יכולים להשתנות בכל רגע נתון – כן בידוד או לא, כן אפשר לטוס או לא – מחייבת אותנו להקשיב ביתר שאת לאינטואיציה, אותו קול פנימי אשר מכוון אותנו בדרך.
האתגר עם אינטואיציה הוא הזיהוי. כלומר, לדעת מתי אני שומע את הקול המכוון אותי לדבר הנכון עבורי, ומתי אני שומע את הפחד, שיכול לתת לי עצות שנשמעות מאוד הגיוניות, אבל בפועל עשוי לכוון אותי למשהו שאינו נכון עבורי. האינטואיציה, לדוגמה, תגיד לי לעשות משהו שחשוב לי, אבל הפחד יגיד לי שאם אני אעשה את זה יכעסו עלי לכן אסור לי לעשות את זה.
אז איך מבדילים ביניהם? הקול של האינטואיציה הוא שקט, בעוד שהפחד מדבר בקול רם עד כדי צעקה. האינטואיציה עדינה, הפחד גס. האינטואיציה מדברת בחיובי – "סע בדרך הזו" – בעוד שהפחד מדבר בשלילי – "אל תיסע משם!".
כאן אני רוצה לסייג את עצמי – לפעמים האינטואיציה שלי תכוון אותי לעשות משהו, עשייה שתעורר בי פחד ולא תִּנְסֹךְ בי שקט. במצבים כאלה כדאי לטפל בפחד שמתעורר כדי לחזק את הביטחון שלי ללכת בנתיב שהאינטואיציה שלי מכוונת אותי אליו.
הכלי השני: המציאות
הכלי השני שיכול לעזור לנו הוא לשים לב למידת המאמץ שעלינו להשקיע כדי לקבל את מה שאנו רוצים. אני לא מתכוון למידת ההשקעה, שיכולה להיות משמעותית, אלא לכך שאני צריך להתאמץ כדי להתגבר על מכשולים פנימיים וחיצוניים.
הנה דוגמה: אני רוצה לעבוד בתחום מסוים, ולכן אני מכין קורות חיים ושולח אותם, אבל לא מקבל תגובות; או שאני מוזמן מדי פעם לריאיון עבודה אבל לא מתקבל לאף מקום. במקרה כזה אני מתאמץ, כלומר משקיע הרבה אנרגיה ומשיג תוצאות מינימליות. מאמץ אמנם עשוי לשאת פירות, אבל הדרך הנכונה בעיניי לחיות היא באלגנטיות. כלומר, ליהנות ממקסימום תוצאה במינימום מאמץ.
אז מה עליי לעשות אם אני מזהה שאני מתאמץ? במקרה כזה אני בודק את הקולות הפנימיים שלי. הבדיקה הזו מבוססת על הנחה לפי שיש בי חלק שמתנגד למה שאני רוצה, חלק שלרוב אני לא אהיה מודע אליו, אבל הוא ישפיע על המציאות שלי.
ההתנגדות יכולה להיות בגלל שאני מפחד מלהגשים את מה שאני רוצה. עבודה חדשה, לדוגמה, היא שינוי שיכול להיות גם משמח אבל גם מפחיד, והפחד מהשינוי הכרוך בעבודה עשוי לעצור אותי.
ההתנגדות יכולה להיות בגלל שהאינטואיציה שלי אומרת לי שכדאי לי לבחור אחרת. יכול להיות שאני אומר לעצמי שכדאי לי לעבוד בתחום מסוים, אבל בפועל מה שנכון לי הוא לבחור בתחום אחר. במקרה כזה, ההתנגדות קיימת כדי שאשים לב מחדש למה נכון לי, ואשנה את ההתנהלות שלי בהתאם.
