האדמה הדקה כיסתה דברים שלא נאמרו, ותגלה מקום שעוד לא היינו בו

אני אוהבת תאטרון בועט שאינו מרגיש מחוייב להתיישר לפי הנורמות המקובלות על הממסד...

אם יורשה לי להודות, אעפ"י שאני חובבת תרבות ואוהבת מאוד הצגות, מאז שהפכתי לאם נטולת שעות שינה, יש לי נטייה חזקה לתפוס תנומה קלה (או עמוקה, לדברי ההוא שנוחר לצידי) בהצגות הרגילות, לצערי הרב, כי הן ארוכות מידי, כך שסיבה נוספת לחיבתי היתרה להצגות פרינג` היא שלרוב ההצגות של תאטרון זה קצרות ועם זאת מהנות ומצליחות להעביר מסר עמוק גם בזמן קצר, וזאת בזכות העובדה שעיקר הפוקוס הוא על הטקסט ועל שני שחקנים במקום כל הפומפוזיות של האמצעים הטכניים שמסביב, התפאורה, התלבושות, התאורה ושלל שחקני המשנה.


המחזה נכתב ע"י לא פחות מיהושע סובול, אחד המחזאים הישראליים האהובים עליי הן בשל האקטואליה שהוא משלב במחזותיו בזכות "הכובע העיתונאי" שלו והן בשל השראת פעילותו הפוליטית על הביקורת החברתית שהוא אינו חושש לשלב במחזותיו ואף לבסס מחזה שלם על ביקורת חברתית ולאו דווקא ברמזים.

על הבימוי המדויק אמונה אלמה וייך-חושן, שערכה הסבה ייחודית לעולם התיאטרון מעולם המשפטים. תודה למערכת בתי המשפט ששחררה לנו יוצרת מופלאה שכזו.


שניהם נשואים זה לזה שמונה שנים לא באושר... יש להם בן ויש גם סיפור זוגי שובר לב כי הוא גורם לכל אחד מאיתנו להזדהות עם כל אחד מהם.

כל ההצגה היא רצף של שיחות טלפון טרנס־אטלנטיות ביניהם כשהוא שוהה בחו"ל, והיא בארץ וביניהם ים מזוודות, פרי עיצובו של אריאל טל ארביב, המשכיל באמצעים פשוטים להעביר את המסר של האיחוד ושל הררי המשקעים שנוצרו ביניהם ושהם מנסים לפרום אט אט ובמהירות גם יחדיו לאורך כל השיחות ביניהם.

וכמו כל בני זוג הם מגששים דרכם באפלה זה לזו, מנסים למצוא את הדרך זו לליבו של זה ועל הדרך רבים, מתנפצים לרסיסים, מתפייסים, לוחמים, חומלים ומוחלים על העבר בניסיון להתמודדות עם ההווה. במקביל הם גם חולמים: היא חולמת להתקדם בקריירה השחקנית (תפקיד ראשי של נורה בבית הבובות של איבסן, לא פחות), והוא כמה להוכיח לח`ברה שויתרו על שירותיו כמהנדס טילים בישראל שהוא אפילו ימכור את נשמתו לשטן כפי שאמרה אשתו, וימכור נשק לאויב, העיקר שיוכיח למי יש יותר גדול...

למעשה, כל אחד מהם מתמודד עם התמוטטות החלום האישי שלו, ועם הבדידות הבסיסית של חולמי החלומות ותוך כדי ההתמודדות הזו הם מבינים את תלישותם הקיומית.

מה שעצוב בכל הסיפור שניכר כי כל אחד מהם משווע לאמפטיה, לשותף, לחבר, רק שהדרך לשם מלאת מהמורות ואתגרים...